סיפורים מתוך קבצים

 

פתיחת הסיפור "דרמה ביום אביב" 
מתוך "עיר - סיפורים תל-אביביים" בעריכת עליזה ציגלר, פרוזה 
ידיעות אחרונות 1999

 

 

 

האביב שהגיע הבוקר העיר אותי ברכות לתוך קרניים חמימות של שמש, שכיסו אותי ואת כל חדר השינה כמעט: השטיח טבל בתוך אור, הארונית החומה זהרה מולי והמיטה הייתה מוארת בחלקה, בדיוק איפה ששכבתי. חציה האחר של המיטה היה מוצל, בדיוק איפה שהיא שכבה. ראיתי את הראש היפה שלה מונח מחוץ לזרקור האור האביבי וחשבתי, איזו החמצה. היא נחה בשלווה בתוך כהות הצל, תלתליה האדמוניים עיטרו את ראשה, שפתיה המלאות היו פשוקות, משלחות אלי את הנשימה שלה עם הטעם המריר והריח המתוק. עיניה היו עצומות והיא נראתה בעיניי כמו סוד כמוס שיש לנצרו. כמה נפלא, חשבתי לעצמי, כל היופי הזה אצלי במיטה בבוקר אביב שכזה

 

פתיחת הסיפור "לישון" 
מתוך "נימפה בג'ינס - סיפורי נשים", בעריכת דורית זילברמן וציפי שחרור 
הד ארצי 1998

 

 

 

בחול המועד סוכות תשנ"ב, שמואל, בעלי, לקח אותי ואת הילדים לתל אביב לבקר בלונה פארק. הילדים, ברוך השם, נהנו כל כך, שלא הפסיקו לדבר על זה במשך ימים ושבועות. כולם קינאו בהם, למרות הביקורת ששמואל קיבל מהרב. אני אמרתי לו שהכוונות שלו היו טובות, וזה לא פשוט חשוב בעולם הזה. אבל שמואל לא לקח אותנו יותר. 
אני, כל מה שאני זוכרת מהיום הזה בתל-אביב, זה את הצמר-גפן הוורוד על המקל. כמו שירדנו מהאוטובוס, אליהו ראה ילד מסתובב עם הצמר-גפן ואמר לי, אימא תראי, יש לו ענן ורוד על מקל. ואני, אני הרגשתי איך מתנתקת ממני לרגע הנשמה מן הגוף. בחיי שמואל, צעקתי, מה זה. שמואל הרגיע אותנו. זה צמר-גפן מתוק, זה סוכר. דבורה'לה התחילה למשוך לי בחצאית, אימא, 'צה 'כר, 'צה 'כר. בחייך שמואל, אמרתי לו, כמה זה כבר יעלה, לך תקנה לילדים. 
ושמואל התפתה והלך. אנחנו חיכינו לו בצד עד שחזר עם שני עננים ורודים על מקל. הילדים בירכו שהחיינו ודחפו את האפים שלהם בתוך הצמר-גפן. שמואל צחק והראה להם איך אוכלים את זה. התכופפתי ולקחתי קצת מהענן של דבורה'לה, עצמתי את העיניים והכנסתי לפה. לעולם לא אשכח את הטעם המתוק הזה בפה שלי. לעולם לא אשכח את מה שזה עשה לי בגוף. ברוך אתה אדוני אלוקינו מלך העולם, לחשתי בעיניים עצומות. 
שלוש שנים עברו מאז ורק אלוקים עד לתאווה האיומה שממשיכה לכרסם בי. הבלי העולם הזה, אומרת לי רוחי, תסתכלי בילדים שלך, במשפחה, ותודי לשם על מה שיש לך. ואני מסתכלת על אליהו, דבורה'לה, מאיר, ועל הבטן הגדולה שלפני ומודה לשם יתברך.

 

* הסיפור עובד לקולאז' התיאטרלי "מסתכלות" במסגרת תיאטרון הפרינג', והוצג בצוותא ת"א בשנים 1999 - 2000.

        052-8371434 

  • facebook