את סיפוריי הראשונים כתבתי ב-1993, לאחר שכבר נישאתי והייתי בהיריון עם בני הראשון. סיפורים אלו זכו בפרס ראשון בתחרות ע"ש הרי הרשון (1994) ופורסמו ב"על המשמר", "מאזניים", מוסף החג של "ידיעות אחרונות" ובמוספים אחרים. במשך חצי שנה פרסמתי באופן קבוע סיפור קצר אחת לשבוע ב"דבר ראשון" המתחדש (1996). לבסוף קיבצתי אותם בספרי הראשון, "עכשיו תכתבי", שראה אור בפברואר 1997 בהוצאת "ספריית הפועלים" ובליווי של העורכת דורית פרידמן. ממש לאחר לידת בתי, ב-1997, התחלתי לכתוב את הרומן שלי, "רואה את הקולות", שראה אור שנתיים אחר כך בהוצאת "ידיעות אחרונות" (1999), בעריכתן של עליזה ציגלר וענת לויט. חמש שנים אחר כך פרסמתי קובץ סיפורים נוסף בשם "תראי אותי" (בהוצאת "גוונים", 2004), וכעבור שנתיים את הרומן "בית. אהבה" בעריכתה של מיכל חרותי מהוצאת "מטר" (2006). הרומן האחרון שלי, "בצלו", ראה אור אף הוא ב"מטר" (2009). מאז ועד היום ראו סיפוריי אור בקבצי סיפורים ("עיר - סיפורים תל-אביביים" ו"נימפה בג'ינס - סיפורי נשים") ובכתבי עת שונים ("מטעם", "מסמרים" ואחרים). בשנים 1999 - 2000 העליתי ביחד עם השחקנית והמשוררת אילנה רף קולאז' תיאטרלי בשם "מסתכלות" במסגרת תיאטרון הפרינג'. המופע הורכב ממונולוגים שהתבססו על סיפוריי הקצרים ומשיריה של רף, אותם הלחנתי. המופע עלה על בימת צוותא ת"א ונדד ברחבי הארץ.

​

לאורך חיי כתבתי שירים. בעיקר למגירה. מקובץ סיפורים לרומן, וחוזר חלילה, העזתי לחלום להיות משוררת, "כשאהיה גדולה". השירה תמיד ליוותה אותי, נאחזתי בה כמו בתנ"ך, בכל פעם בספר אחר שנלכד בלבי, נושאת אותו איתי ושואבת מהצמצום והדיוק כוח והשראה. בשנים האחרונות מצאתי את עצמי מרבה בכתיבת שורות קצרות, עד שהחלטתי לפנות למשורר והעורך יקיר בן משה, ובעזרתו דייקתי את ספרי הבא. "כשהאיילה תחלוף" הופק בעזרת תומכים ותומכות יקרים בפרויקט מימון המונים ("הדסטארט"), ויצא לאור בהוצאת "פרדס" באוקטובר 2014, ממש לכבוד יום הולדתי ה-47. בשנתיים שחלפו מאז כתבתי שירים רבים נוספים, בעיקר במהלך סדנאות הכתיבה שהנחיתי במדבר, עד שקיבצתי אותם יחד, ובעזרתה החכמה והנכונה של אגי משעול נערך ספרי: "אני רוצה לספר לך הרים וגבעות" (פרדס, 2016). ספרי השמיני והאחרון עד כה, "מינהיות", ראה אור בתחילת 2020 בהוצאת "עיתון 77", לאחר גלגולים ארוכים. מדובר בסיפור פרגמנטרי, מעין שירה בפרוזה.

​

את מקצועי כ"סופרת צללים" רכשתי לפני כעשור בהוצאת "דוקוסטורי", למדתי את עבודת הראיונות, התחקיר, הכתיבה והעריכה, והמשכתי בה גם באופן פרטי, כאשר במקביל התפרנסתי גם מעריכת ספרים ומהוראה. בשנת 1995 גיליתי את החינוך הדמוקרטי בביה"ס הדמוקרטי בחדרה, הצטרפתי לצוות המורים והחונכים ולימדתי שם בעיקר כתיבה יצירתית לילדים צעירים ובוגרים (1996 - 2002, 2012 - 2015). במכון לחינוך דמוקרטי להכשרת מורים הנחיתי במשך שלוש שנים את הקורס "קולו של האחר (1999 - 2002), ובהמשך לימדתי כתיבה יצירתית וספרות בבית הספר הדמוקרטי בהוד השרון (2005 - 2008). במקביל הובלתי את קבוצת הכתיבה לנוער של מתא"ן (2005 - 2006), הנחיתי סדנאות כתיבה לילדים במסגרת מרכז יש"י (2007), בספרייה הציבורית זכרון יעקב (2010 - 2012) וסדנאות כתיבה בחט"ב "השחר" בעין החורש (1999 - 2001). בשנים 2004 - 2006 השתתפתי בפרויקטים "סופר אורח" ו"סופר מנחה" של משרד החינוך וכך זכיתי להכיר בני נוער מבתי ספר תיכון וחטיבות ביניים מרחבי הארץ. המשכתי בהנחיית סטודנטים באוניברסיטת ת"א (2006 - 2007), הנחיית מבוגרים בקתדרה העממית ובספרייה הציבורית בנתניה (2007 - 2019), בספרייה הציבורית בזיכרון יעקב (2014 – 2018), בתל מונד (2014 – 2015) ובראש העין (2016), והנחיית סדנאות כתיבה לאוכלוסיות מיוחדות במסגרת פרויקט "מקום לשירה" בחיפה (2008 - 2009) ובעירי חדרה, סדנאות המשלבות מתמודדי נפש מתוכנית "עמיתים" (2015 – 2020). במקביל הנחיתי בכל השנים הללו גם סדנאות פרטיות.

 

אני מלווה באופן אישי כותבים וכותבות ביצירותיהם, תומכת, עורכת ומנחה. מאז 2014 אני מנחה ימי כתיבה רצופים בקבוצות קטנות במקומות שונים בארץ (עד כה הנחיתי סדנת נשים בת שלושה ימים, "וילה משלך", וכן "נביעה" בכפר סגול ו"שובה וכתיבה" במעלה צביה), כאשר גולת הכותרת הן הסדנאות שאני מקיימת בסופי שבוע במדבר (עד כה הנחיתי את הסדנאות "שקט", "מרחבים", "ניצנים", "התעוררות", "התמסרות", ועוד). בתחילת 2020 נסעתי לקוסטה ריקה להנחות במשך שבועיים קבוצת כותבות וכותבים ישראלית. מצאתי כי ימי כתיבה רצופים, כאשר הם מתרחשים במרחבים ובטבע, מאפשרים חוויה יוצאת דופן של צלילה והעמקה בכתיבה, כמו גם למידה של השפה הפואטית והתנסות ערה ומעמיקה בה.

​