משוררת וסופרת
מנחה יחידים וקבוצות בכתיבה
בית. אהבה
"שבוע אחד גורלי בחייה של איה - צעירה תל-אביבית בת עשרים ותשע שנתונה במשבר נפשי - מנקז לתוכו את כל הצמתים המרכזיים של חייה. יום ראשון בבוקר. איה נוסעת לפסיכולוג שלה כמו בכל שבוע, אלא שבאותו יום, משום מה, הוא מקבל במקומה ילדה בת שמונה שהייתה עדה לפיגוע. איה עוזבת את המקום מבולבלת. היא הולכת לים, מוצאת שם כלב נטוש ולוקחת אותו איתה, למרות שהיא יודעת שלא תוכל להכניסו הביתה כי בעלה אלרגי לכלבים.
"כך מתחיל מסעם הרגלי של איה והכלב ברחבי העיר, שבמהלכו אנו מתוודעים לאנשים הקשורים בנפשה ובחייה: אביה - שהסתלק מהארץ בנסיבות מסתוריות לפני שנים רבות ומגיע פתאום לביקור שיחולל אצל איה סערה; אמה הערירית והמרירה שמסתירה סוד; חברתה שירי, שלאט ובעדינות מתפתח בין השתיים קשר רב-משמעות; ובעלה, שבגידותיו והשבר ביחסים ביניהם מחייב את איה למצוא את מקומה החדש בעולם, או להרים ידיים ולוותר על הכול. השבוע האינטנסיבי והדרמטי הזה הופך למסע של פנים וחוץ ושואב אותנו לתוכו. עד מהרה נמצא את עצמנו מיטלטלים עם איה בין תקווה לייאוש וחרדים לגורלה. האם תצליח איה למצוא לעצמה בית חדש? האם תהיה מסוגלת לאהוב ולהיות נאהבת? או שמא תישבר ותיכנע לחיה הנוהמת שבתוכה ותצלול אל הדיכאון? זהו רומן צנוע ועדין, מכמיר לב ואינטימי, שכתוב בפשטות כובשת ומרגשת, בסגנונה הנקי והישיר של גליל". (גב הספר)
כיוון שהכרתי מקצת ממה שלילך גליל פרסמה קודם, הסתקרנתי מאוד לקרוא גם את הרומן החדש שלה. זה מול זה מתרוצצים אצלה כמספרת מצד אחד "המקצועיות" - כלומר הידיעה איך לספר סיפור... ומצד שני יש אצלה כאוס, תשוקה אל חציית גבולות, בלא גבולות ברורים לתארם.
מתוך ביקורת ב-TimeOut תל אביב, 17.8.2006, דפנה לוי:
משהו בכתיבה של לילך גליל השאיר אותי על הקצה, בהתרגשות. לא משום שהעלילה מפתיעה כל כך, אלא משום שגליל מקדמת אותה באמצעות פצצות מידע קטנות: משפטים טעונים, הערות מטלטלות ותובנות שמטרידות את המחשבה גם אחרי שמניחים את הספר מהיד... דמותה של איה מורכבת ומרתקת, וגליל מצליחה לבנות את ההיכרות עימה בשלבים, כשהיא שומרת על הזמן על תמהיל נכון של מסתורין וחשיפה... גליל כותבת בכישרון ובאומץ. היא אינה חוששת לערער על מושגים כמו "בית" ו"אהבה" ולומר שאלה לא תמיד נראים כמו שחונכנו להאמין שייראו.
מתוך ביקורת של נירה רוסו, "7 ימים", 10.11.2006:
בפשטות משולבת בשליטה עצומה ברזי השפה, נגול סיפורה של איה... זה ספר על המסלול בין חנות הספרים לפארק הירקון, לשפת הים ולשלוותה, והוא צובט ומטלטל ומדויק ונשי ואנושי... זהו ספר עם קול משלו שאינו דומה לכלום וזהו ספר יפיפה.
מתוך ביקורת ב"לאשה", 7.8.2006:
יש בו כוח בצניעות של הספר הזה, בפשטות שלו, בדמות האחת שמתפתחת בו, בצמצום של הזמן (שבוע בסך הכול) שבמהלכו מתרחשת עלילתו... נכון, זה לא ממש חדש לומר שהאהבה מרפאת, ושרק מי שיש לו בית, כלומר מקום משלו, יכול לצאת מתוכו החוצה אל העולם ולהתמודד עם מה שהחיים מזמנים, ולא שלילך גליל מעלה כאן רעיונות שלא חשבנו עליהם קודם, ובכל זאת, יש בו משהו, בספר שלה. ביכולת להיכנס אל נפשה המסוכסכת של הגיבורה שלה, באופן שבו היא אוהבת אותה ורוצה שהדברים יסתדרו לה. מורגש שזה ספר שיוצא מהלב. אולי בזכות זה הוא גם נכנס לשם.
