לך, לילך, רציתי לומר, שנפלא ממני, אינני יודעת, אי משכנו של המעיין שממימיו את לוקחת ומשקה לרוויה על סיפור דל בשר, כל כתיבה לא-יוצלחת, כל מחצית של חרוז לך הגשנו ארוז במסווה הכתיבה המוצלחת. איך את מצליחה לברור את הבר מתוך המוץ ואותנו חיש לגרור ולחלץ מתוך הבוץ. אם גדשנו המידה ונתנו לך לסבול, אין ספק, את עמידה, לא יוכל לך כל מכשול. עודני מתפעלת, גם חייבת להודות, על שפתחת לנו הדלת וחשפת לראווה ומבלי לשמור סודות, את עולמה של הכתיבה."