איילה אוספת התרגשות בפכיות של חרס דקיקות, מקבצת מילים, שוזרת אנשים אוהבי מילים, ושולחת בהם סימנים של מדבר, של שקט. מתירה התכנסות פנימית חרישית, מערסלת, דמעות שמחה ניבטות מעיניה בכל ציר של לידה, פרוזה או שירה, ולבה רחב עליה. ואנשים ונשים בשקט לידה צומחים, פוקעים קרומי שיליה ומימיהם זורמים, לעתים שוצפים בסערה ולעתים בפכפוך בלתי נשמע, איש איש ומעיינו. תודה לך, נפלאה שאת, על היותך דולה חום, אהבה וחמלה, אוצרת מקור מים חיים."