הגעתי לסדנה במובנים רבים כ'לוח חלק', לא עסקתי בכתיבה פואטית, לא הכרתי אף אחד בסדנה, וזו הייתה עבורי מעין קפיצת ראש לתוך בריכה לא מוכרת שלא ידעתי מה אמצא בה... בניית המפגשים הייתה מאוד נכונה; הרגשתי שכל מפגש (סשן) מקלף ממני עוד עטיפה, אני לומדת להכיר את בנות הקבוצה המקסימות, אבל גם, ובעיקר, את עצמי. ההקדמה שלך, שבסוף השבוע 'הכול מותר', שעל פניו הייתה ברכת קבלת פנים, בסיכום הבנתי כי הייתה משמעותית מאוד עבורי. וזו לא הייתה רק הקדמה, אלא המציאות בפועל: יצרת עבורי עולם שבו הכול מותר ואפשרי, עולם של הכלה וקבלה מלאה, עולם של אהבה, ללא שיפוטיות, שאפשר ליצור, להכיר, לאהוב, לנשום, כאשר ההדרכה והלימוד היו כאילו 'על הדרך'. בעולם הזה, מלבד את הבנות המדהימות שבקבוצה, פגשתי אותי. צדדים שלא הכרתי ו/או לא הבאתי לידי ביטוי – פרחו. הרגשתי שבאופן הכי מילולי 'נפתחו אצלי דלתות הלב'. המדבר, מזג האוויר, התחושה של סוף העולם ואף אחד (כמעט) לא פה – היו תפאורה טובה למציאות המיוחדת הזו שבה הכול מותר ואפשרי, מציאות של עולמות עליונים. חלק מהיצירה של המרחב המיוחד הזה היה יצירת הקבוצה וגיבושה. מנשים הזרות אחת לשנייה, הפכנו עד צאת השבת לחברות, ואין ספק שגם מרכיב זה של הסדנה והחברות שצמחה, היא בהשראתך וחלק מהיצירה שלך. אהבתי במיוחד את סשן ההיכרות, את היציאה למדבר, את הכתיבה באמצעות ציור – אבל גם האחרים היו טובים מאוד. הגיוון בסשנים והיציאה לכתיבה בכל פעם מנקודת מוצא שונה, עזרה לי מאוד להתחבר לחלק היוצר שבי. אני בטוחה שאם היינו נשארות יום נוסף, הייתי מצליחה לגעת בשכבות עמוקות יותר שבי. הרבה מאוד תודה, ואני כבר מחכה לפגישה הקרובה ולסדנה נוספת."