מתוך הנילוס האדום

ספר שיריה השלישי של לילך גליל נכתב בשנים האחרונות ונערך מחדש השנה לאחר שנוספו אליו שירים שנוצרו במהלך הליווי האישי והמכונן של לילך את אמה. הספר הזה מוקדש לה, והשער האחרון בו מתאר בשירים את מורכבות היחסים בין השתיים, עד לפרידה הסופית ששיאה מובא בפואמה המרגשת "חרוזות".  

מינהיות

סיפור לירי בפרגמנטים. הדמות הראשית, מינהיות, מנסה להבין מתוך שברי זיכרונותיה ובאמצעות שיח עם חלקי דמויות בתוכה, מהו האירוע בעברה אשר כונן את התנהגותה המינית. קיומה הבדיוני הוא עצם הבירור, התהייה והתעייה, דרכם יוכל הקורא/ת להציץ לנפש הנשית הפגועה והמורכבת, לנסות להבין את מניעיה הסותרים, ואולי אף להזדהות עמה. (הוצאת עיתון 77, 2020)

אני רוצה לספר לך הרים וגבעות

שירים. "שירה ייחודית, בעלת ממד רוחני עמוק, הנטועה בנוף המדברי ומדובבת אותו; זהו מסע אישי ופואטי מהסביבה הקרובה של בית ומשפחה, לעבר המדיטציה והנוף המדברי, ומשם עמוק לתוך נבכי הנפש." (אגי משעול, עורכת. הוצאת פרדס, 2016)

כשהאיילה תחלוף

שירים. "על העיוורון ועל הפיקחון. האהבה היא תמיד על קצה העפעף, על חוט השערה, ניצבת על פני תהום ואינה חוששת מן 'האבן הגדולה' בקרקעית; שירים אלו מלמדים אותנו כיצד להפוך את האבן למראה עצמית." (יקיר בן משה, עורך. הוצאת פרדס, 2014)

בצלו

רומן פוליפוני "המאכלס חמישה גיבורים אוהבי חיים, שנאבקים כל הזמן במוות ומנסים למצוא את מקומם וזהותם. חלקם סוחבים איתם צל של זיכרון כואב שאינו מרפה, והוא החוט המקשר בין סיפוריהם המשתרגים ונחבטים זה בזה." (מיכל חרותי, עורכת. הוצאת מטר, 2009)

בית. אהבה

רומן. "שבוע אחד גורלי בחייה של איה, צעירה תל אביבית שמוצאת בחוף הים כלב נטוש ולוקחת אותו איתה, למרות שיודעת שלא תוכל להכניסו הביתה כי בעלה אלרגי לכלבים. השבוע הדרמטי הופך למסע של פנים וחוץ, ומנקז לתוכו את כל הצמתים המרכזיים של חייה." (מיכל חרותי, עורכת. מטר, 2006)

תראי אותי

סיפורים קצרים. אישה מבקשת להיראות על ידי חברתה הצלמת, אך זו רואה אותה רק מבעד לעדשה; גבר מחזר אחר אשתו ההרה ומבקש להיראות על ידה באמצעות הפתקים שהוא משאיר לה; נערה מצליחה להיראות רק על ידי אהובתה העיוורת. אלו רק חלק מן הדמויות אשר מפנות את קריאתן, "תראי אותי", אל העומד/ת מולן המציג/ה בפניהן מראה – לעתים ממקדת ולעתים הפוכה – לאופן קיומו של האני. (הוצאת גוונים, 2004)

רואה את הקולות

רומן. "לאחר מות אמה מסירה מעליה יוני ויסמן את הנטל והאחריות, משלימה את פרידתה מהקיבוץ הדתי בו גדלה, ויוצאת למסע של חיפוש פנימי, במהלכו היא מרחיקה, בין השאר, עד למחוזות הודו, כשהיא מצוידת בספרה של יונה וולך. שירים אלו נוסכים בה את האומץ להתקדם הלאה, אל עבר האמת שלה." (עליזה ציגלר, עורכת. הוצאת ידיעות אחרונות, 1999)

עכשיו תכתבי

קובץ סיפורים קצרצרים הכתובים בגוף ראשון מפי גלריית דמויות מפתיעה ורבגונית. הדרמה, יותר משהנה אירוע חיצוני, מתרחשת בתוך נפשן של הדמויות, שהן מכאן ומעכשיו. (הוצאת ספריית הפועלים, 1997)