כִּתְבִי בְּטֶרֶם הֱיוֹתֵךְ יוֹדַעַת, בִּבְלִי דַּעַת כִּתְבִי הֱיוֹתֵךְ

הספרים שלי

  • מינהיות

    סיפור לירי בפרגמנטים. הדמות הראשית, מינהיות, מנסה להבין מתוך שברי זיכרונותיה ובאמצעות שיח עם חלקי דמויות בתוכה, מהו האירוע בעברה אשר כונן את התנהגותה המינית. קיומה הבדיוני הוא עצם הבירור, התהייה והתעייה, דרכם יוכל הקורא/ת להציץ לנפש הנשית הפגועה והמורכבת, לנסות להבין את מניעיה הסותרים, ואולי אף להזדהות עמה. (הוצאת עיתון 77, 2020)

  • אני רוצה לספר לך הרים וגבעות

    שירים. "שירה ייחודית, בעלת ממד רוחני עמוק, הנטועה בנוף המדברי ומדובבת אותו; זהו מסע אישי ופואטי מהסביבה הקרובה של בית ומשפחה, לעבר המדיטציה והנוף המדברי, ומשם עמוק לתוך נבכי הנפש." (אגי משעול, עורכת. הוצאת פרדס, 2016)

  • כשהאיילה תחלוף

    שירים. "על העיוורון ועל הפיקחון. האהבה היא תמיד על קצה העפעף, על חוט השערה, ניצבת על פני תהום ואינה חוששת מן 'האבן הגדולה' בקרקעית; שירים אלו מלמדים אותנו כיצד להפוך את האבן למראה עצמית." (יקיר בן משה, עורך. הוצאת פרדס, 2014)

  • בצלו

    רומן פוליפוני "המאכלס חמישה גיבורים אוהבי חיים, שנאבקים כל הזמן במוות ומנסים למצוא את מקומם וזהותם. חלקם סוחבים איתם צל של זיכרון כואב שאינו מרפה, והוא החוט המקשר בין סיפוריהם המשתרגים ונחבטים זה בזה." (מיכל חרותי, עורכת. הוצאת מטר, 2009)

  • בית. אהבה

    רומן. "שבוע אחד גורלי בחייה של איה, צעירה תל אביבית שמוצאת בחוף הים כלב נטוש ולוקחת אותו איתה, למרות שיודעת שלא תוכל להכניסו הביתה כי בעלה אלרגי לכלבים. השבוע הדרמטי הופך למסע של פנים וחוץ, ומנקז לתוכו את כל הצמתים המרכזיים של חייה." (מיכל חרותי, עורכת. מטר, 2006)

  • תראי אותי

    סיפורים קצרים. אישה מבקשת להיראות על ידי חברתה הצלמת, אך זו רואה אותה רק מבעד לעדשה; גבר מחזר אחר אשתו ההרה ומבקש להיראות על ידה באמצעות הפתקים שהוא משאיר לה; נערה מצליחה להיראות רק על ידי אהובתה העיוורת. אלו רק חלק מן הדמויות אשר מפנות את קריאתן, "תראי אותי", אל העומד/ת מולן המציג/ה בפניהן מראה – לעתים ממקדת ולעתים הפוכה – לאופן קיומו של האני. (הוצאת גוונים, 2004)

  • רואה את הקולות

    רומן. "לאחר מות אמה מסירה מעליה יוני ויסמן את הנטל והאחריות, משלימה את פרידתה מהקיבוץ הדתי בו גדלה, ויוצאת למסע של חיפוש פנימי, במהלכו היא מרחיקה, בין השאר, עד למחוזות הודו, כשהיא מצוידת בספרה של יונה וולך. שירים אלו נוסכים בה את האומץ להתקדם הלאה, אל עבר האמת שלה." (עליזה ציגלר, עורכת. הוצאת ידיעות אחרונות, 1999)

  • עכשיו תכתבי

    קובץ סיפורים קצרצרים הכתובים בגוף ראשון מפי גלריית דמויות מפתיעה ורבגונית. הדרמה, יותר משהנה אירוע חיצוני, מתרחשת בתוך נפשן של הדמויות, שהן מכאן ומעכשיו. (הוצאת ספריית הפועלים, 1997)

לילך גליל

כתיבה היא הסיפור שלי. סיפור חיי. מאז שאני זוכרת את עצמי, כל מה שעשיתי, הגיתי, חלמתי, כאבתי וצלחתי – לווה בכתיבה. היא הייתה עבורי כלי ראשון, מיידי ואותנטי לבטא את עצמי, להכיר את עצמי, לומר את דבריי, לפתוח את לבי. במהלך השנים השתלמתי בכך גם מקצועית; תואר ראשון בספרות ופילוסופיה, לימודי עריכה, ותואר שני (בהצטיינות) בספרות וכתיבה יוצרת.

 

נולדתי בשנת 1967 בחיפה, ומאז נדדתי במקומות שונים בארץ ובעולם (ירושלים, תל אביב, סיני, קנדה, ועוד). לבסוף מצאתי את עצמי בחדרה (בעקבות ילדיי שלומדים בביה"ס הדמוקרטי בעיר). עד היום פרסמתי שלושה רומנים למבוגרים, שני קבצי סיפורים, שני ספרי שירה וספר שירה בפרוזה. במהלך השנים פורסמו שירים וסיפורים קצרים שלי בכתבי עת מודפסים ומקוונים. לפרנסתי כתבתי עשרות ספרי ביוגרפיה, וערכתי אינספור כתבי יד בתחום הפרוזה והשירה. כמו כן, אני מנחה יחידים וקבוצות בכתיבה, ואף ימי כתיבה מרוכזים ורצופים, בעיר ובמדבר, בטבע הירוק ובחו"ל. הסדנאות שלי מתקיימות באזור נתניה, חדרה ועמק חפר, זיכרון יעקב וחיפה, ומלבד מבוגרים, נוער וילדים הנחיתי אוכלוסיות מיוחדות ולימדתי כתיבה יצירתית וספרות בבתי ספר דמוקרטיים. בשנים האחרונות אני נהנית במיוחד ללוות כותבים וכותבות באופן אישי, ואף עורכת כתבי יד בשירה ובפרוזה. עידוד, תמיכה וקבלה, בד בבד עם הארות מקצועיות בונות, הינם חלק מעצים, מפרה וחיוני לתהליך היצירה. השנים לימדו אותי כי הכתיבה, שהייתה עיסוק בודד וסוליסטי, הפך עבורי לדרך נכונה ועמוקה להגיע אל הזולת ולפגוש אותו במקומות משמעותיים ומהותיים. אני יכולה לומר כי אני לומדת מתלמידיי ותלמידותיי לא פחות מאשר הם לומדים/ות ממני.

 

בית. עבודה. משפחה. טיולים וטבע. יוגה ושחייה. הדברים הנוספים בהם אני עוסקת גם הם חלק בלתי נפרד מזהותי, אך יותר מכול אני אדם כותב. אישה כותבת. גם כשאני מוחקת. בפרט כשאני קוראת, מתבוננת ומקשיבה. למעשה, אני תמיד כותבת, והמהות הזו יכולה אולי לספר עלי יותר מכול.

 

קצת עליי

שורות שורות והשקט,

נועי, אף על פי כן נועי

דנה אמיר, מתוך "הגוף השני", "עד בוא האדמה"

המלצות

  • תודה על תשומת הלב לפרטים הקטנים

    רציתי להודות לך על שבראת סדנה שבה היה מקום לכולם. הכרתי את חברותיי לסדנה וחשפתי יותר ממה שאני חושפת בשוטף. הרגשתי בסדנה שאני במקום מרוחק, רוחני וקסום, שבו שוררים אמת, שמחה, רוגע. הייתה לי חוויה שנחרטה בי ועדיין מחלחלת. תודה על תשומת הלב לפרטים הקטנים ועל שלושה ימים קסומים." 

    מורן כהן, סדנת "וילה משלך", שלושה ימי כתיבה, ספטמבר 2014

  • כל כך מקצועית, כל כך אינטליגנטית, כל כך מגוונת

    תודה על סופשבוע ייחודי ומרגש. המיקום והעיתוי היו מושלמים, קבוצת האנשים שהתאספה הייתה יצירתית ועשירה, ואת, לילך, אין מילים... כל כך מקצועית, כל כך אינטליגנטית, כל כך מגוונת... זיכית אותי בחוויה שלא תישכח. תודה חמה והערכה ללא קץ." 

    ריקי גלזר, סדנת "שובה וכתיבה" במעלה צביה, ספטמבר 2015

  • זה היה סופשבוע ממלא ומעצים בכל מובן

    אני רוצה להודות לך על חוויה יוצאת דופן. זה היה סופשבוע ממלא ומעצים בכל מובן, החיבור הנפלא לטבע והמקום המרכזי שנתת לו, ההנחיה הכל-כך רגישה וחכמה שלך, והבחירה במשתתפים שהם אנשים נהדרים אחד אחד – יצרה חוויה פותחת דמיון ויצירה, מענגת, מאתגרת ומצמיחה. תודה!" 

    איריס פיין. סדנת "נדודים ופסגות", מרץ 2019

בניית אתר 

יסמין לב כשהלב והמחשב מתחברים